העליון הכריע; חברת הביטוח מגדל רשאית לקזז הלוואות שנלקחו ע”י חייב חדל פירעון ולא הוחזרו על ידו

פסק דינו הדרמטי של בית המשפט העליון הדוחה את ערעורה של מרי פינצ’ב כנגד חברת הביטוח מגדל, קובע הלכה מנחה וברורה (בדעת רוב השופטים) ביחס לכספים אותם לווה חייב על בסיס אלו העומדים לטובתו בחברת ביטוח, ולזכותה של חברת הביטוח לעשות שימוש בכספים אלו באמצעות זכות הקיזוז בשעה שהחייב נקלע להליכי חדלות פירעון.

משרדנו ייצג את חברת הביטוח מגדל ואנו גאים עד מאד בתוצאת פסק הדין, אשר שמה קץ לאי הסדר ולהלכות הסותרות אשר התקבלו בשנים האחרונות מעת לעת ע”י בתי המשפט המחוזיים בהליכי חדלות פירעון.

כבוד השופט יורם דנציגר הוא שכתב את עיקר ההכרעה ובדרכו שלו (יצירתית יש לאמר) הוא קבע כי למגדל עומדת זכות קיזוז ביחס לכספים אלו ומשכך סבור הוא  כי מתייתר הצורך  לדון בזכות השעבוד והעיכבון של מגדל.

בית המשפט קובע מפורשות כי כאשר מדובר בבקשת נושה, על יסוד הסכמת חייב שניתנה עובר לפתיחת הליך פשיטת הרגל, על בית המשפט של פש”ר לאשר זאת (שכן מדובר למעשה בבקשה המושתתת על הסכמת חייב שניתנה עת חתם הוא על מסמכי ההלוואה).

בית המשפט ער לכך (עמ’ 19 לפסק הדין) כי הכרה זו בזכות הקיזוז של נושה בהליך פשיטת הרגל מביאה לתוצאות לא פשוטות, שכן יתר הנושים הלא מובטחים נאלצים להסתפק בפירעון חלקי של החוב  כלפיהם באופן יחסי לגודל הנשייה שלהם ומעלה את השאלה האם ראוי כי דווקא גוף פיננסי כגון חברת ביטוח ייהנה מזכות קיזוז שהיא שוות מעמד לזכות “בטוחתית” במסגרת הליך פשיטת הרגל, ומסקנתו הינה כי במקרה שכזה אין פגיעה בנושים רגילים זאת משום שכספי הקצבה ממילא אינם מהווים חלק מקופת פשיטת הרגל, נוכח הוראת סע’ 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל.